פסק-דין בתיק ע"ש 3077/04

המחלוקת

1.       לפני ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד המועצה האזורית שומרון (להלן - הועדה) על סיווג הנכס לצורך קביעת שיעור הארנונה שנקבעה לדירה 63/8 בישוב אבני חפץ (להלן - הדירה), בשנות המס 2003-2001.                                                                                            

המערערת 2 הינה בעלת הדירה. המערער 1 הינו אביה של המערערת 2, אשר לו הקנתה המערערת 2 זכויות להחזיק ולנהל את הדירה. המערערת 2 רכשה את הדירה מחברת שיכון ופיתוח (להלן - שו"פ) בשנת 1997, הדירה סווגה ע"י מנהל הארנונה עפ"י תעריף ארנונה למגורים.

בשנת 2003 הגישה המערערת 2 תביעה נגד שו"פ בביהמ"ש השלום והמחוזי בת"א, טענותיה באותו הליך הן כי שו"פ לא קיימה את חיוביה כמוכר, לא דאגה לחיבור למים לדירה, לא מסרה את הדירה וכמו כן לא דאגה לקיום הסכם חכירה. כן נטען שם כי כל עוד הדירה לא נמסרה למערערת 2 שו"פ מחויבת על פי חוזה המכר בכל המיסים אשר יוטלו על הדירה. 

בועדת הערר טענו העוררים כי אין לחייבם בארנונה בגין הדירה בשנות המס 2003-2001 משום שאין לראותם כ - "מחזיק" שכן הדירה לא נמסרה מהמחזיק האחרון, חברת שו"פ. לחלופין טענו כי יש לסווג את הנכס לפי סיווג אדמת בניין ולא לפי סיווג מגורים היות ואינו מחובר לחשמל ומים ואינו ראוי למגורים. עמדת המשיב לפני ועדת הערר הייתה כי המערערת 2 הינה בעלת הזכויות המקיפות ביותר בנכס, ולפיכך מחזיקה בנכס ומחויבת כדין בארנונה. עוד טען המשיב כי אי חיבור הנכס לחשמל ולמים אינו גורע מסיווג הנכס כנכס למגורים שכן הנכס גמור, יועד למגורים וראוי למגורים.

החלטת ועדת הערר

2.       ועדת הערר דחתה את הערר ללא צו להוצאות. הועדה ציינה כי ככל הנראה בשל סכסוך המערער 1 עם הועד המקומי לא חוברה הדירה עד לאחרונה למים וחשמל. הועדה מחקה את העורר 1 מן הערר משום שאינו בעל הנכס ואינו מחזיק בו. הוועדה ציינה כי העוררת 2 רכשה את הזכויות בנכס מחברת שו"פ ומשלמת עבור נכס זה משכנתא, היא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס ולפיכך מחויבת כדין בארנונה החלה על הנכס. החיוב הראשוני בארנונה הינו של הבעלים או על המחזיק, כיוון שבמקרה זה אין מחזיק מחויבת העוררת כדין כבעלים של הנכס. עוד קבעה ועדת הערר כי אי חיבור הנכס לרשת החשמל והמים אינו גורע מסיווג הנכס כנכס למגורים ולכן יש לחייבו כדירת מגורים ולא כאדמת בנין.

טענות המערערים

3.       המערערים טוענים שהדירה חוברה לחשמל ומים רק ב -3/2004, וקודם לחיבורה כאמור לא הייתה ראויה למגורים ועל כן אין לחייב בשנות המס הנדונות בארנונה לפי שיעור ארנונה למגורים אלא כאדמת בניין. עוד מציינים המערערים כי ב - 6/1998 חתמו חוזה להשכרת הדירה אולם נאלצו לבטלו בשל אי חיבור הדירה למים, בעניין זה זכו בתביעה קטנה נגד מזכירות אבני חפץ. כמו כן מבקשים המערערים לבטל את מחיקת המערער 1 מהעררים ולקבוע שיש לו מעמד בהליכי ההשגה, הערר והערעור. לעניין זה מסתמכים המערערים על סעיף 69ב לתקנון המועצות האזוריות (יהודה ושומרון) תשל"ט 1979 (להלן - התקנון) וטוענים כי המשיב מנוע מלטעון בשלבי הערר שאין למערער 1 מעמד בהליכים, לאחר שחייב את מערער 1, מאחר שהסעיף מקנה זכות השגה לכל מי שחוייב בתשלום ארנונה.

עמדת המשיב

4.       עמדת המשיב היא שהסכסוך של המערער 1 עם חברי הועד המקומי באבני חפץ ונושא החיבור למים אינו רלבנטי לדיון בנושא החיוב בארנונה ואינו בסמכותם של מנהל הארנונה ו/או ועדת הערר. לטענתו, סמכותם של מנהל הארנונה וועדת הערר מצומצמת לעילות הקבועות בסעיף 69ב לתקנון. סעיף 69ב קובע כי:

"מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית... רשאי להשיג עליה... על יסוד טענה מטענות אלה:

(1)      הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום.

(2)      נפלה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו.

(3)      הוא אינו מחזיק כמשמעותו בתקנון."

כמו כן, טוען המשיב כי אין להרחיב את העילות המנויות בס' 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן - חוק הערר) הדומה והמקביל לסעיף 69ב לתקנון. לשיטת המשיב, למנהל הארנונה ולועדת הערר הסמכות להחליט באי חוקיות רק ככל שזו נוגעת באחד הפריטים המפורטים בפסקאות (1) - (3) לסעיף 3(א) לחוק הערר. סעיף זה קובע :

" (א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו.

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים ו ו-269 לפקודת העיריות.

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס."

המשיב מוסיף וטוען כי, חיבור נכס למים בתחום הועד המקומי אבני חפץ אינו בסמכותה של המועצה האזורית. טענות המערערים ביחס לאי חיבור הנכס למים מוכחשות ע"י המשיב, ובכל מקרה אינן יכולות להוות, לטענתו, בסיס לאי-תשלום ארנונה או הפחתה ואין בהן כדי לאפשר עשיית דין עצמי. לשיטתו, אי-חיבור דירה לרשת החשמל או המים אינם מהווים אינדיקציה לצורך סיווג הנכס. המשיב מטעים כי הדירה הייתה מוכנה לחיבור, המערערת בחרה שלא לחבר את הדירה לרשת המים, ומכל מקום, הדירה חוברה למים במאי 2002.

עוד טוען המשיב כי, המערערת 2 הינה בעלת הזכויות המקיפות ביותר בנכס, היא המחויבת במס, והיא המערערת הנכונה. למערער 1 אין כל זכויות בנכס, הוא אינו המחזיק ואין לו כל מעמד מכוחו הוא יכול להגיש את כתב הערעור.

דיון